עיקר משמעות חיי האדם והסיבה העיקרית לבעיות בריאותו

לאמיתו של עניין, הסיבה העיקרית והמניחה את היסוד לבעיות הבריאות של האדם הריה האדם עצמו, וביתר דיוק – מידת הסטייה של השקפת עולמו, של שאיפותיו, של יעדי החיים שלו, של ענייניו, של מוסרו שלפיו הוא חי למעשה, מהאמת המוחלטת. במילים אחרות, על מנת לחלץ את האדם מבעיות הבריאות שלו, הוא בעצמו זה שצריך להשתנות.

אך אין בידי האדם האפשרות להשתנות בכוחות עצמו, היכולת הזאת נשללת מהאדם מטיבו, על אף שהדבר מהווה את עיקר משמעות חייו.

ורק אחרי שיעשה כל דבר אפשרי לשם כך, מתחיל האדם להבין שאין ביכולתו לממש משימה זו – המשימה שבלעדי מימושה מתחילים חייו לאבד משמעות. ובמצב זה של ייאוש וחוסר אונים הוא נושא מרום עיניו ומושך כלפי עצמו את האור העליון במידה השווה לכוח הרוחני של פנייתו. והאור משנה את האדם באותה מידה אף הוא.

והרי אף אם לא הצליח האדם למצות לגמרי את כל האפשרויות הנפרשות בפניו בהיותו הולך בדרך הזאת, ואינו משיג תיקון, הינו משיג טיהור רוחני במידה התואמת את מאמציו הממומשים ולכן הינו משיג ריפוי.